ספרים דגיטאלים- האם צריך לתקשב את הכל

המהפכה הדיגיטלית במערכת החינוך היא תהליך איטי ומורכב הסובל מעיכובים רבים. ישנו קושי ניכר לחבר בתי ספר לפס רחב ברשת האינטרנט עקב מחסור במשאבים ובתקציבים, ועל כן בתי ספר רבים לא יכולים להשתמש בספרי לימוד שהועלו לאינטרנט.
בנוסף ישנו קושי כלכלי להורים לממן רכישת מחשבים ניידים ועל כן רשויות מקומיות או משרד החינוך נמנעים מלחייב את מרבית ההורים ברכישת מחשב, ומרבית הפרויקטים הקיימים נסמכים על תרומות. לצד קשיים אלה קיימת התנגדות קשה מצד המוציאים לאור לאפשר העלאה של כל ספר לימוד לאינטרנט בשל פגיעה בזכויות יוצרים. ( מתוך הצעת חוק של חברת הכנסת עינת וילף)
לאחרונה עולים הרבה קולות בנוגע להפוך את ספרי הלימודים לדגיטאליים. בטענה שזה יעזור בתקשוב המערכת, ויוריד את הנטל הכללי על ההורים כי הספרים הדיגיטאליים יהיו יותר זולים מאחר ואין עלויות הדפסה והפצה.
נשאלת השאלה האם אנחנו באמת רוצים להפוך את כל המערכת למתוקשבת? האם אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו הכל בנגיעת אצבע? האם אנחנו לא מפספסים משהו באמצע?
לא מספיק שהילדים מבלים את רוב זמנם ברשתות החברתיות, והמרקם החברתי הולך ונעלם?
האם ספרים דיגיטאליים יפגעו ביכולת המוטורית של התלמידים? האם ילד "דיגיטאלי" יכול להפוך לנגר, צייר או לפסל?
אנו בפני צומת מאוד חשוב, וצריך לעשות את כל השיקולים, ברמת רווח מול הפסד, ולהחליט האם צריך להפוך את כל הספרים לדיגיטאליים, אולי חלק מהם? או אולי להסתפק בשיעורים ומטלות מתוקשבות?

מערכות המידע- האם משרד החינוך משנה תפיסה.

לאחרונה אנו עדים לסביבות עבודה חדשות שמשרד החינוך משיק. (מדב"ס, משכית, מנבס"נט, יונת דואר ועוד המון)
מערכת הניהול המרכזית היתה עד כה מערכת המנב"ס (מערכת ניהול בית ספרית) שבה היה מתנהל כל בית הספר (תלמידים, מורים, הסעות, מקצועות, ציונים, הפקת תעודות ועוד..)
המערכת הינה סטאטית והגישה לה הינה מחמשב המזכירות בלבד.
במערכות המקוונות שצצו לאחרונה עשו קצת סדר, ולכל תחום ישנה מערכת נפרדת, מערכת אינטרנטית שהגישה לה מכל מקום.
מאחר והמערכות חדשות מדי פעם ישנה הדרכה מקוונת שמדגימה את השימוש במערכת. דבר אשר חוסך המוך זמן ומאמץ. וישנה תחושה של התייעלות במערכת
תמיכה טכנית ניתנה על ידי חברת טלדור, שלטעמי עשתה עבודה נהדרת, הן מפן הכנת קדם והן מפן תמיכה תוך כדי שיעור.
אני השתתפתי בהרבה שיעורים מקוונים בנושאים אלה, וההרגשה אחרי שיעור כזה הינה הרגשה של סיפוק, ההדרכה הייתה מאוד ברורה וממוקדת.
נראה שבמשרד החינוך שינו תפיסה, ועל זה מגיע להם ציון לשבח.
למרות ששיעור פנים אל פנים יכול לתרום יותר, עם זאת אין לבטל את הנוחות שמאפשרת הטכנולוגיה- למידה מכל מקום!!!

החינוך והתקשוב במאה ה -21

מערכת החינוך ושילוב המחשב בתהליכי ההוראה מנהלים "רומן" כבר מספר שנים.
בתחילה היו המחשב משמש רק את ההנהלה והמזכירות ואני זוכר את הימים שבהן היה מחשב אחד בכל בית ספר.
לאחר מכן, הגיעה תקופה חדשה שבה בתי הספר מוחשבו, הוכנס עולם תוכן באמצעות לומדות שסיפקו תוכן פדגוגי וכל זאת במטרה לגרום לשינוי ברמת ההישגים של התלמידים בביה"ס.
החשיפה של התלמידים לעולם התקשוב הביאה לכך שהיה צורך בקיום הכשרות לצוות המורים בהכרה של תוכנות ולומדות, בחשיפת השימושים האפשריים שניתן לבצע באמצעות המחשב.
ובנקודה מסויימת נוצר שבר, לאחר השקעה של משאבים כספיים ואנושיים, הייתה דעיכה שחלקה היה נעוץ בעצם העובדה שלא ניתנו משאבים לתפעול שוטף של המערכות הממוחשבות ובבתי ספר רבים הושם דגש על תחומים אחרים.
היום מערכת החינוך נמצאת בנקודה אחרת בתחום התקשוב. השאיפה היום לגרום לנגישות של עולם המידע הרחב, לאפשר לתלמידים ולצוות החינוכי כלים לארגון יעיל של הידע, ליצור מוטיבציה וכל זאת כדי לקדם את הלומד לנקודה גבוהה יותר ולשיפור רמת ההישגים שלו.
ישנה הרגשה שאנחנו בדרך הנכונה, עצם זה שאנחנו נמצאים בחוג לימודי תואר שני תחת הכותרת "תקשוב" מעיד על הצהרת הכוונות של הדרגים העליונוים
עם צאת הפעימה השנייה של הפרוויקט הלאומי לתקשוב "התאמת מערכת הינוך למאה ה-21" אני מקווה כי הפעם מעבר להצטידות יושם דגש עגש על השימוש וההכרה בכלים, הרחבת עולם הטכנולוגי של המורים.
כמו כן, ברור לי כי תהליך הטמעה משמעותי יתרחש רק לאחר שנדע להתייחס לכל המיומנויות והכישורים הנדרשים מצוות ההוראה בתחום התקשוב תוך שילוב מושכל שלהם בתכנים ומיומנויות למידה.

התוכנית הלאומית לתקשוב- האם האמצעי הופך למטרה

כרכז תקשוב בבית ספר שהצטרף לתוכנית הלאומית לתקשוב בפעימה הראשונה, אני מאוד חושש מעתידה של התוכנית, ומאוד בפסק אם התוכנית תשיג את המטרות והיעדים אליה כוונה.
כרכז תקשוב אשכול השנה, מהמפגשים שכבר התקיימו בקיץ, וההתרשמות שלי מההתנהלות של הפרוייקט בשנה שעברה, נראה במשרד החינוך לא למדו מהטעויות של הפעימה הראשונה, והם ממשיכים באותו קו בדיוק.
האם 30 שעות השתלמות (שמבחינה מעשית המורים במקרה הטוב, לומדים 18-20 שעות נטו)האם השתלמות כזו מספיקה להכשיר את המורים (שחלקם חסר כל ידע או רקע במחשבים)
לעומתנו התוכנית הלאומית של הונגקונג (תוכנית חומש) שבמשך שנתיים נדרשו המורים לעבור הכשרה בארבע רמות שונות של מיומניות, ורק אחרי זה החל שלב ההצטיידות.
ישנה הרגשה שצלנו האמצעי הופך למטרה, והיעד של משרד החינוך הוא לצייד את בתי הספר במחשבים למורים במקרנים בכיתות כדי שויזואלית הכיתה תיראה מתוקשבת, אך מעשית חלק גדול מהציוד עומד שומם וללא כל שימוש.
על משרד החינוך לעשות חושבים מחדש ולהחליט האם הם באמת רוצים להוביל את מערכת החינוך לחדשנות בתקשוב או להשאר עם אותה גישה של המאה שעברה, בתוספת ציוד מתקדם בכיתה שעומד ללא שימוש ומורים לא מוכשרים.