ספרים דגיטאלים- האם צריך לתקשב את הכל

המהפכה הדיגיטלית במערכת החינוך היא תהליך איטי ומורכב הסובל מעיכובים רבים. ישנו קושי ניכר לחבר בתי ספר לפס רחב ברשת האינטרנט עקב מחסור במשאבים ובתקציבים, ועל כן בתי ספר רבים לא יכולים להשתמש בספרי לימוד שהועלו לאינטרנט.
בנוסף ישנו קושי כלכלי להורים לממן רכישת מחשבים ניידים ועל כן רשויות מקומיות או משרד החינוך נמנעים מלחייב את מרבית ההורים ברכישת מחשב, ומרבית הפרויקטים הקיימים נסמכים על תרומות. לצד קשיים אלה קיימת התנגדות קשה מצד המוציאים לאור לאפשר העלאה של כל ספר לימוד לאינטרנט בשל פגיעה בזכויות יוצרים. ( מתוך הצעת חוק של חברת הכנסת עינת וילף)
לאחרונה עולים הרבה קולות בנוגע להפוך את ספרי הלימודים לדגיטאליים. בטענה שזה יעזור בתקשוב המערכת, ויוריד את הנטל הכללי על ההורים כי הספרים הדיגיטאליים יהיו יותר זולים מאחר ואין עלויות הדפסה והפצה.
נשאלת השאלה האם אנחנו באמת רוצים להפוך את כל המערכת למתוקשבת? האם אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו הכל בנגיעת אצבע? האם אנחנו לא מפספסים משהו באמצע?
לא מספיק שהילדים מבלים את רוב זמנם ברשתות החברתיות, והמרקם החברתי הולך ונעלם?
האם ספרים דיגיטאליים יפגעו ביכולת המוטורית של התלמידים? האם ילד "דיגיטאלי" יכול להפוך לנגר, צייר או לפסל?
אנו בפני צומת מאוד חשוב, וצריך לעשות את כל השיקולים, ברמת רווח מול הפסד, ולהחליט האם צריך להפוך את כל הספרים לדיגיטאליים, אולי חלק מהם? או אולי להסתפק בשיעורים ומטלות מתוקשבות?

חשיבות המחשב בלימוד החשבון

מחקרים רבים שבדקו את יעילות המחשב בלימוד החשבון באוכלוסיות שונות של גיל הרך מראים שילדים הלומדים את אותם נושאים בתחום החשבון באמצעות המחשב מתקדמים יותר מהילדים שלומדים בכיתה בצורה רגילה. המחקרים מצביעים על כך שהילדים הלומדים מתמטיקה באמצעות המחשב מצליחים יותר, מתלהבים ומתעניינים יותר בשיעורים. הילדים מראים עמדה חיובית יותר לשיעורי מתמטיקה וגם הישגים גבוהים יותר. חשוב לציין שישנם מחקרים המצביעים על כך שלמידה באמצעות המחשב מפחיתה את רמת החרדה של הילדים כלפי שיעורי מתמטיקה. מחקרים אחרים מציינים שעבודה עם המחשב הביאה לשיפור כושר תכנון וארגון החשיבה, איסוף ועיבוד מידע, הסקת מסקנות, יחסי סיבה, פיתוח תפיסה וכד'. במשחק הלמידה חווייתית התלמיד לומד יותר וזוכר את החומד הנלמד לפרק זמן ארוך יותר. המשחק תורם לתהליך הלמידה בתחום הקוגניטיבי, משום שהוא מהווה אתגר. תוך כדי משחק מתרגלים המשתתפים את הנושאים הנלמדים
עשת(2006) "סביבה קונסטרוקטיביסטית ממוחשבת מאפשרת לתלמיד להבנות את הידע שלו מתוך נתונים ומידע שהוא דולה בעצמו. מחקרים בדקו את השפעותיו של תרגול באמצעות מחשב על התקדמותם של תלמידים חלשים בכיתות ה'-ט'. מבין ארבע עד חמש שעות לימוד שבועיות במתמטיקה, הוקדשה במשך כארבעה חודשים שעה אחת לתרגול דיפרנציאלי של מיומנויות אריתמטיות (כפל, חילוק, שברים, שטחים) בדפי עבודה ממוחשבים, בתוכנת ILS (Integrated Learning System). החוקרים השוו בין דו"חות ההתקדמות שסיפקה התוכנה לגבי כל תלמיד, לבין ההתקדמות כפי שנמדדה במבחני ההישגים הסטנדרטיים של קווינסלנד, אוסטרליה. בגיל הצעיר, המודל מאפשר חווית למידה, וכן מסייע להבנת מרחב תלת מימדי. (McRobbie et al., 2000)
על פי תרזה הררה (Herrera, T.) תלמידים אוהבים לשחק, משחקים הם כיף! אבל הם יכולים להיות גם הרבה יותר מזה. משחקים מספקים לתלמידים דרך לתרגל חישובים בסיסיים. לדוגמה, השינון החוזר הנחוץ כדי לשלוט בעובדות היסוד בחשבון, יכול להתבצע בצורה יעילה יותר כאשר תלמידים משחקים מאשר כאשר הם ממלאים דפי עבודה.בנוסף לכך שהם מאפשרים למורים להתחבר למוטיבציה הטבעית של ילדים לשחק, שימוש במשחקים מתמטיים בכיתה מספק יתרונות הוראה אחדים נוספים. על פי Kamii (1994), משחקים טובים יותר מדפי עבודה משום שהמשוב בהם מיידי ומגיע מעמיתים.

מערכות המידע- האם משרד החינוך משנה תפיסה.

לאחרונה אנו עדים לסביבות עבודה חדשות שמשרד החינוך משיק. (מדב"ס, משכית, מנבס"נט, יונת דואר ועוד המון)
מערכת הניהול המרכזית היתה עד כה מערכת המנב"ס (מערכת ניהול בית ספרית) שבה היה מתנהל כל בית הספר (תלמידים, מורים, הסעות, מקצועות, ציונים, הפקת תעודות ועוד..)
המערכת הינה סטאטית והגישה לה הינה מחמשב המזכירות בלבד.
במערכות המקוונות שצצו לאחרונה עשו קצת סדר, ולכל תחום ישנה מערכת נפרדת, מערכת אינטרנטית שהגישה לה מכל מקום.
מאחר והמערכות חדשות מדי פעם ישנה הדרכה מקוונת שמדגימה את השימוש במערכת. דבר אשר חוסך המוך זמן ומאמץ. וישנה תחושה של התייעלות במערכת
תמיכה טכנית ניתנה על ידי חברת טלדור, שלטעמי עשתה עבודה נהדרת, הן מפן הכנת קדם והן מפן תמיכה תוך כדי שיעור.
אני השתתפתי בהרבה שיעורים מקוונים בנושאים אלה, וההרגשה אחרי שיעור כזה הינה הרגשה של סיפוק, ההדרכה הייתה מאוד ברורה וממוקדת.
נראה שבמשרד החינוך שינו תפיסה, ועל זה מגיע להם ציון לשבח.
למרות ששיעור פנים אל פנים יכול לתרום יותר, עם זאת אין לבטל את הנוחות שמאפשרת הטכנולוגיה- למידה מכל מקום!!!

בלוגים כסביבה לימודית שיתופית

בלוגים הם אמצעי לפרסום תכנים עצמיים באינטרנט הנפוצים מאוד. אך עדיין יש תחושה שמורים רבים לא מודעים לפוטנציאל של הבלוגים כאמצעי חינוכי ליצירת עניין אצל תלמידים. מבדיקה שנערכה נמצא כי מרבית המורים המשתמשים בבלוגים כסביבת למידה עושים זאת במסגרת הוראת תלמידים מצטיינים. לדעתי בלוגים יכולים להיות סביבה לימודית מאתגרת גם לתלמידים בכיתות רגילות וגם בחינוך המיוחד.
באמצעות הבלוגים ניתן להגביר את האוטונומיה והעצמאות של התלמידים בכיתה ולהעצים אותם במסגרת הלמידה. יצירת בלוגים בכיתה מגבירה את המוטיבציה של התלמידים כאשר התחושה שהם יוצרים תוצר שהוא שלהם מתחזקת אצלם. העלאת תכנים דיגיטאליים לאינטרנט באמצעות הבלוג מאפשרת להם לשתף את חבריהם בכיתה וליצור למידת עמיתים. כך נוצרת בעצם שיתופיות בין עמיתים.
אפשר וקל לבדוק שכתיבה בבלוג פותחת ערוצי תקשורת, יוזמות, חיזוק הדימוי העצמי בכלל ובלמידה בפרט.
אני חושב שע"י יצירת בלוג יכול המורה ליצור מוטיבציה אינסופית להשגת מטרות שקשה להשיג אותם באמצעים אחרים שעומדים לרשותו של המורה.

"עלייתם של תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" פרופ' וולנסקי עמי

וולנסקי עמי מבקש במאמרו לחשוף את המקורות שהובילו למהלכי סטנדרטיזציה , אשר התפתחו מסוף שנות ה 80 והתפשטו במהירות למספר מדינות. המוקד העיקרי במאמר "עלייתם של תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" הוא שתי מדינות: ארה"ב ואנגליה.
המאמר בוחן כוחות שונים אשר נתנו השראה למהלכים לקראת הסטנדרטיים כמו: ביקורת ציבורית על ביצועים גרועים בבתי הספר, הניהול הנוקשה והמסורת החזקה של סטנדרטים במדינות מזרח אסיה אשר הובילו במבחנים הבינלאומיים.
במשך שני עשורים ובעיקר במשך שנות ה-80 וה-90 מערכות חינוך בקרב העולם המערבי אימצו לעצמם גישות ניהוליות המסתמכות על רעיון הגלובליזציה. פרדיגמה ניהולית חדשה זו מוצאת ביטוי בטווח רחב של רעיונות, ושיטות המתייחסות לניהול עצמי , העצמת ביה"ס, התפתחות מקצועית, מעורבות מוגברת יותר של הורים, ותפקיד מנהיגי ביה"ס
הניהול המדעי התייחס לעובדים כאל מכונה העובדת שצריכה לבצע משימות המתוכננות ומנוהלות ע"י ההנהלה.
סטנדרטיזציה הפכת להיות דבר נדרש החל מבתי"ס יסודי ועד לתיכון ולפיה העריכו את איכות ההוראה והשוויון. אימוץ גישה ניהולית מדעית נראה כפתרון למס' "מחלות" אשר "הציקו" למערכת החינוך.
במהלך שנות ה80 התעוררה ביקורת כלפי ביצועים ירודים של בתי ספר בעולם. התרחבות ההשכלה יצרה מס' הסתבכויות ודילמות שיש להתייחס אליהן, בין היתר שאלות של "איך ניתן לדרוש חינוך איכותי מתיכון ומעלה. כל אלה העלו את התחרות הכלכלית בין המדינות, הבטיחו מימון כלכלי רחב יותר לחינוך, והפך את מערכת החינוך ממערכת סלקטיבית ליותר שוויונית ויותר אנשים זכו ללמוד ולהגיע לרמות של השכלה גבוהה. כל אלה חייבו שינוי בגישה ובמדיניות הניהול.
מדינות שונות חלקו את הבעיות הנ"ל. הייתה תנועה לכיוון מדיניות מעורבת ,כן למסד סטנדרטים ולעשות בקרה על תוכנית הלימודים ומצד שני לתת יותר מרחב באופן קבלת החלטות כגון: מעורבות יותר גדולה של הורים בביה"ס גם בהחלטות ההנהלה הכוללת פיטורין והעסקה של צוות ההוראה, יצירת בתי ספר ייחודיים המתמחים בתחומים שונים, וניהול עצמי.
בארצות המערב מבחנים בכתב ובע"פ היוו את הבסיס למדידה "מדעית" במהלך שנות ה90 מבחנים אמריקאיים הפכו לחשובים בסוף שנות המאה. בשנות ה20 וה 50 אנשי חינוך ופסיכולוגים התחילו לפתח כלים אחרים להערכת התלמידים. זה הוביל לשני מבחנים חדשים: מבחני הישגים שהראו מה התלמיד יודע, ומבחני נטייה במטרה לנבא הישגים עתידיים.
בנוסף לא זאת בלבד שהסמכות הועברת מהמורים לממשלה אלא גם ביטלה את שיקול הדעת של בתי הספר בחלטה לאמץ את תוכנית הלימודים אם היא מתאימה או לא. .
הרעיון המרכזי של הסטנדרטים הוא שהם יהיו בשימוש ע"י כל בתי הספר והאוניברסיטאות באמריקה. זה יאפשר אחידות בהצגת ידע, מיומנויות ועמדות בכל מוסדות החינוך.
במלים אחרות, לא הייתה הסטנדרטים, כשלעצמם, אלא עם הדרך שבה הם היו משולבים - או לא - עם הצרכים של המקצוע ועידוד של התלמידים. יתר על כן, המתנגדים לא טענו נגד הרעיון של סטנדרטים. במקום זאת, הם תקפו את הכמות העצומה של תקנים שהוכנסו לחוות את בית הספר, אשר לאחר מכן הפכה ממוקדת הרבה יותר על בחינות ולא על לימוד לשמה.

"ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" תומס ג' סרגו'בני

תומס ג' סרגו'בני במאמרו: "ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" טוען כי, אסטרטגיות של ארגון ושל שוק טובות לייצר שינוי בבית-הספר לטווח קצר בלבד; ואילו אסטרטגיה קהילתית, לעומת זאת, טובה ליצירת שינויים עמוקים בליבה התפעולית של בית הספר.
עוד מוסיף סרג'ובני שמעטים בתי הספר שיש בהם שינויים עמוקים ועל מנת שיהיה כך יש צורך בכינון מחודש של נופי החשיבה.
כדי לחולל שינוי זה צריך להשתמש בכל מיני כוחות והן: הכוח הבירוקרטי, אישי, השוק, המקצועי, התרבותי והדמוקרטי. כדי שיתחולל שינוי עמוק על ידי הכוחות שנזכרו , צריך שהאסטרטגיות ישפיעו על משתני התיווך המרכזיים , לכן הכוחות שמשפיעות על משתני התיווך הן המקצועיים, תרבותיים ודמוקרטים מכיוון שהם קשורים בקשר הדוק עם משתני התיווך.
הכוונה למסגרות מחשבתיות המובלעות שבאמצעותן אנו משווים לעצמנו את מציאות התיווך הבית ספרית ואת מקומנו בה.
כל הגורמים מסכימים שהשינוי לא יבוא בלי תמורה הולמת למורים, המורים יתנהגו כאילו יש שינוי אך ללא תמורה השינוי האמיתי לא יתחולל.
הרפורמות המשתנות ומעמיסות על המורה בדרך או אחרת גורמות למורים לרצות תגמול לקבלת השינוי. "הזלזול" במורים ונישלום מעמד גבוה בחברה, וחוסר תמורה כספית הולמת גורמים למורים לדחות כל שינוי.
לדעתו של סרג'ובני כוחות שינוי המבוססים על התפיסה שרואה בבתי ספר קהילתיים הם יחוללו בו את השינוי וישפיעו לטווח הארוך, אם תלמידים, הורים ומנהלים ישולבו ויהיו עמיתים הקשורים יחדיו באמנות חברתיות שמגדירות בית ספר שהוא קהילה דמוקרטית יהיה שינוי.
לדעתי, על מנת להוביל שינוי שכזה, מנהל בית הספר צריך להאמין במהלך, ולדעת להאגד סביבו את כל הגורמים הרלוונטיים. ולא לשכוח שהגורם העיקרי שיחולל את השינוי הם המורים לכן המנהל וכל הגורמים צריכים לראות ולשמוע מה הצרכים שלהם ומה צריך לעשות כדי שהשינוי יהיה אפקטיבי.

The city and country school: A progressive paradigm

במאמר של סוזן מל מודגש ההתייחסות של בית הספר לילד, ישנו דגש ברור על צרכיו של הלומד, שיטת הלימוד הייתה בהשראת הסביבה הקרובה והטבעית של הילדים. ההתקדמות של התלמידים הינה בקצב שונה ולפי יכולת האישית של כל תלמיד, אך הייתה חלוקה ברורה של שלוש שכבות גיל.
בית הספר מהווה תחלופה למי שחיפש בית ספר שהלמידה בו אינה למידה מסורתית, אומנים וסופרים שמחו לשלוח את ילדיהם לבית הספר, אך היו גם עוד אנשים שהיו מרוצים מאיך שהבית ספר מתנהל.
החזון של פארט, המבוסס על התיאוריה של ג'ון דיואי, שלפי תיאוריה זו הילד צריך ללמוד, לחוות ולהתנסות.
אני מאוד מסכים עם הגישה הזו, אני חושב שבלמידה המסורתית פעמים רבים אנו מדברים עולם אחר שהוא לא עולמם של הילדים וזה מה שגורם להיות מתוסכלים.
לפי דעתי למידה בסביבה שהיא הסביבה הטבעית והקרובה לילדים יכול לטפח תלמידים יותר פעילים ובוגרים יותר יעילים לחברה.
אני נוטה לא להסכים איתה על דרך התייחסותה לצוות החינוכי בבית ספר שלה לפי שיטת הלימוד הזאת , מה גם שבחרה בחוסר סבלנות והרגשה שהם לא שותפים מלאים לתהליך הלימודי המשותף .
לדעתי שילוב של בית ספר דמוקרטי ובית ספר מסורתי במינון הנכון יכול להיות מאוד יעיל וייתן תפוקה מקסימלית, במיוחד אחרי שנקבע כללים ברורים למה מותר ומה אסור.