מידענות- מיומניות שרוכשים

האינטרנט כיום הוא מקור המידע העיקרי עבור כולנו, תלמידים רבים מופנים היום ע״י המורים שלהם לאינטרנט לשם ביצוע עבודות חקר או כל משימה אחרת.
תם עידן האינצקלופדיות המסורתיות והחיפוש בספריות הולך ונעלם...
כידוע לכולם, לא כל המידע באינטרנט הוא נכון, אמין, מהיימן או תקף ורוב התלמידים לא מודעים לנקודה זו.
בעקבות כך נוצר הצורך לרכוש את מיומנות המידענות, שבאמצעותה ניתן ללמוד לאתר, לנהל, לעבד ולייצג מידע בדרכים שונות.
תחום המידענות היא תחום לא חדש, תחום זה קיים לפני האינטרט ואפילו לפני המצאת המחשב, אך קיבלה משמעות חדשה בעקבות חידושים אלה.
המידענות הופכת לחשובה בגלל כמות המידע העצומה של מידע זמין ולא מבוקר.
לכן לפי דעתי ישנו צורך דחוף ללמד את התלמידים את מיומניות החיפוש וניהול המידע באינטרנט, כיי כיום רוב התלמידים מקלידים את מילת החיפוש בגוגל ופונים לשלושת האתרים הראשונים ברשימה...
לכן על מנת לגדל תלמיד אוטונומי וחוקר באמת ישנו צורך ללמד אותו את המיומניות הנ״ל

התוכנית הלאומית לתקשוב... לאן

עם צאת הפעמיה השניה של התוכנית הלאומית לתקשוב ״התאמת מערכת החינוך למאה ה-21״, אתמול נכחתי במפגש היכרות עם רכזי אשכול ורכזי תקשוב..
הידוע לכולם משרד החינוך השקיע מליארדים ומשרד החינוך משקיע מאאמצים רבים ותולה הרבה תקוות בתוכנית הזו
מהתרשמות ראשונית מהמפגש, המצב מאוד מדאיג..
יש נו מחדל גדול בבחירת רכזי האשכול ורכזי התקשוב..
חלק גדול מרכזי התקשוב אין להם את הידע המינימאלי הנדרש או היכולת להוביל צוות שלם לתוכנית רצינית שכזו.
חלקם מונו כרכזי תקשוב רק בגלל קרבתם למנהל או רק בשביל למלא משבצת..
ואני תוהה, הרי במשרד החינוך מקפידים שרכז התקשוב יגיש את כל תעודות ההסמכה שלו בנוסף למסמך קורות חיים מפורט, ישנה הרגשה שלא מיחיסים לזה שום חשיבות...
הייתי מצפה שבחירת כוח האדם, לפחות הצוות המוביח, תהיה מאוד קפדנית, כי הרי הם אלה שיובילו את התהליך להצלחה או כשלון.
כמו כן המשרד לא השקיע במנהלים, היה צורך להטמיע את. התוכנית אצל המנהלים ולקבוע ספים יותר נוקשים לשלב ההצטיידות...
אני מקווה שהאחראים יתעשטו וינהגו בהתאם לתקציבים שהשקייעו ושלא תהיה הרגשה שעושים תוכנית רק בשביל להשוויץ בפני הממשלה על העתיד הורוד שיהיה כאן ובפועל כל הדרכים מובילות לכשלון חרוץ.

הפער הדגעטאלי- המכשול לכל תוכנית

אני מלמד בבית ספר שהתלמידים מגיעים אליו מרקעים סוציואוקונומיים שונים, ישנם ילדים שיש להם שניים ושלושה מחשבים בבית לעומת תלמידים שאין להם חשמל קבוע. מצב זה יוצר סיטואציה של פער דגיטאלי עצום בתוך הכיתה פערים שקשה לגשר ביניהם גם לאורך כל השנה, כי גם אם חלק מהתלמידים רוכשים ידע ומיומניות שיכולים להסתדר במהלך השיעור הרגיל, התלמידים האחרים או שכבר התקדמו בשיעור, או שהם ״תקועי״ ומחכים לתלמידים האחרים, דבר אשר גורם להם להתעסק בדברים אחרים, או להפריע להאחרים, או לכנס ולתעסק בדברים שהמורה לא מעוניין שיכנסו לשם.
מצב זה נכון גם לכל קטיגוריה, כך למשל קבוצת מורים שמשתתפים בהשתלמויות, ברוב המקרים ישנו פער דגיטאלי עצום בין המשתתפים, דבר אשר גורם להשתלמות לא להיות יעילה ולהתעסק בדבריים בסיסיים שלא שייכים לתוכנית ההשתלמות , והמשתלמים המתקדמים מרגישים שנוכחותם מיותרת והם מתחילים להשתעמם ולזלזל בהשתלמות.
לפי דעתי צריך לפני כל השתלמות למפות את הידע של המשתלמים, ולחלק אותם לפי רמות הידע שלהם, גם אם המצב מצריך קיבוץ קבוצות מכמה בתי ספר או איזורים.
ולהתקדם עם המשתלמים לפי רמת הידע שלהם.
כך תהיה ההשתמות הרבה יותר אפקטיבית.