בלוגים כסביבה לימודית שיתופית

בלוגים הם אמצעי לפרסום תכנים עצמיים באינטרנט הנפוצים מאוד. אך עדיין יש תחושה שמורים רבים לא מודעים לפוטנציאל של הבלוגים כאמצעי חינוכי ליצירת עניין אצל תלמידים. מבדיקה שנערכה נמצא כי מרבית המורים המשתמשים בבלוגים כסביבת למידה עושים זאת במסגרת הוראת תלמידים מצטיינים. לדעתי בלוגים יכולים להיות סביבה לימודית מאתגרת גם לתלמידים בכיתות רגילות וגם בחינוך המיוחד.
באמצעות הבלוגים ניתן להגביר את האוטונומיה והעצמאות של התלמידים בכיתה ולהעצים אותם במסגרת הלמידה. יצירת בלוגים בכיתה מגבירה את המוטיבציה של התלמידים כאשר התחושה שהם יוצרים תוצר שהוא שלהם מתחזקת אצלם. העלאת תכנים דיגיטאליים לאינטרנט באמצעות הבלוג מאפשרת להם לשתף את חבריהם בכיתה וליצור למידת עמיתים. כך נוצרת בעצם שיתופיות בין עמיתים.
אפשר וקל לבדוק שכתיבה בבלוג פותחת ערוצי תקשורת, יוזמות, חיזוק הדימוי העצמי בכלל ובלמידה בפרט.
אני חושב שע"י יצירת בלוג יכול המורה ליצור מוטיבציה אינסופית להשגת מטרות שקשה להשיג אותם באמצעים אחרים שעומדים לרשותו של המורה.

"עלייתם של תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" פרופ' וולנסקי עמי

וולנסקי עמי מבקש במאמרו לחשוף את המקורות שהובילו למהלכי סטנדרטיזציה , אשר התפתחו מסוף שנות ה 80 והתפשטו במהירות למספר מדינות. המוקד העיקרי במאמר "עלייתם של תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" הוא שתי מדינות: ארה"ב ואנגליה.
המאמר בוחן כוחות שונים אשר נתנו השראה למהלכים לקראת הסטנדרטיים כמו: ביקורת ציבורית על ביצועים גרועים בבתי הספר, הניהול הנוקשה והמסורת החזקה של סטנדרטים במדינות מזרח אסיה אשר הובילו במבחנים הבינלאומיים.
במשך שני עשורים ובעיקר במשך שנות ה-80 וה-90 מערכות חינוך בקרב העולם המערבי אימצו לעצמם גישות ניהוליות המסתמכות על רעיון הגלובליזציה. פרדיגמה ניהולית חדשה זו מוצאת ביטוי בטווח רחב של רעיונות, ושיטות המתייחסות לניהול עצמי , העצמת ביה"ס, התפתחות מקצועית, מעורבות מוגברת יותר של הורים, ותפקיד מנהיגי ביה"ס
הניהול המדעי התייחס לעובדים כאל מכונה העובדת שצריכה לבצע משימות המתוכננות ומנוהלות ע"י ההנהלה.
סטנדרטיזציה הפכת להיות דבר נדרש החל מבתי"ס יסודי ועד לתיכון ולפיה העריכו את איכות ההוראה והשוויון. אימוץ גישה ניהולית מדעית נראה כפתרון למס' "מחלות" אשר "הציקו" למערכת החינוך.
במהלך שנות ה80 התעוררה ביקורת כלפי ביצועים ירודים של בתי ספר בעולם. התרחבות ההשכלה יצרה מס' הסתבכויות ודילמות שיש להתייחס אליהן, בין היתר שאלות של "איך ניתן לדרוש חינוך איכותי מתיכון ומעלה. כל אלה העלו את התחרות הכלכלית בין המדינות, הבטיחו מימון כלכלי רחב יותר לחינוך, והפך את מערכת החינוך ממערכת סלקטיבית ליותר שוויונית ויותר אנשים זכו ללמוד ולהגיע לרמות של השכלה גבוהה. כל אלה חייבו שינוי בגישה ובמדיניות הניהול.
מדינות שונות חלקו את הבעיות הנ"ל. הייתה תנועה לכיוון מדיניות מעורבת ,כן למסד סטנדרטים ולעשות בקרה על תוכנית הלימודים ומצד שני לתת יותר מרחב באופן קבלת החלטות כגון: מעורבות יותר גדולה של הורים בביה"ס גם בהחלטות ההנהלה הכוללת פיטורין והעסקה של צוות ההוראה, יצירת בתי ספר ייחודיים המתמחים בתחומים שונים, וניהול עצמי.
בארצות המערב מבחנים בכתב ובע"פ היוו את הבסיס למדידה "מדעית" במהלך שנות ה90 מבחנים אמריקאיים הפכו לחשובים בסוף שנות המאה. בשנות ה20 וה 50 אנשי חינוך ופסיכולוגים התחילו לפתח כלים אחרים להערכת התלמידים. זה הוביל לשני מבחנים חדשים: מבחני הישגים שהראו מה התלמיד יודע, ומבחני נטייה במטרה לנבא הישגים עתידיים.
בנוסף לא זאת בלבד שהסמכות הועברת מהמורים לממשלה אלא גם ביטלה את שיקול הדעת של בתי הספר בחלטה לאמץ את תוכנית הלימודים אם היא מתאימה או לא. .
הרעיון המרכזי של הסטנדרטים הוא שהם יהיו בשימוש ע"י כל בתי הספר והאוניברסיטאות באמריקה. זה יאפשר אחידות בהצגת ידע, מיומנויות ועמדות בכל מוסדות החינוך.
במלים אחרות, לא הייתה הסטנדרטים, כשלעצמם, אלא עם הדרך שבה הם היו משולבים - או לא - עם הצרכים של המקצוע ועידוד של התלמידים. יתר על כן, המתנגדים לא טענו נגד הרעיון של סטנדרטים. במקום זאת, הם תקפו את הכמות העצומה של תקנים שהוכנסו לחוות את בית הספר, אשר לאחר מכן הפכה ממוקדת הרבה יותר על בחינות ולא על לימוד לשמה.

"ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" תומס ג' סרגו'בני

תומס ג' סרגו'בני במאמרו: "ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" טוען כי, אסטרטגיות של ארגון ושל שוק טובות לייצר שינוי בבית-הספר לטווח קצר בלבד; ואילו אסטרטגיה קהילתית, לעומת זאת, טובה ליצירת שינויים עמוקים בליבה התפעולית של בית הספר.
עוד מוסיף סרג'ובני שמעטים בתי הספר שיש בהם שינויים עמוקים ועל מנת שיהיה כך יש צורך בכינון מחודש של נופי החשיבה.
כדי לחולל שינוי זה צריך להשתמש בכל מיני כוחות והן: הכוח הבירוקרטי, אישי, השוק, המקצועי, התרבותי והדמוקרטי. כדי שיתחולל שינוי עמוק על ידי הכוחות שנזכרו , צריך שהאסטרטגיות ישפיעו על משתני התיווך המרכזיים , לכן הכוחות שמשפיעות על משתני התיווך הן המקצועיים, תרבותיים ודמוקרטים מכיוון שהם קשורים בקשר הדוק עם משתני התיווך.
הכוונה למסגרות מחשבתיות המובלעות שבאמצעותן אנו משווים לעצמנו את מציאות התיווך הבית ספרית ואת מקומנו בה.
כל הגורמים מסכימים שהשינוי לא יבוא בלי תמורה הולמת למורים, המורים יתנהגו כאילו יש שינוי אך ללא תמורה השינוי האמיתי לא יתחולל.
הרפורמות המשתנות ומעמיסות על המורה בדרך או אחרת גורמות למורים לרצות תגמול לקבלת השינוי. "הזלזול" במורים ונישלום מעמד גבוה בחברה, וחוסר תמורה כספית הולמת גורמים למורים לדחות כל שינוי.
לדעתו של סרג'ובני כוחות שינוי המבוססים על התפיסה שרואה בבתי ספר קהילתיים הם יחוללו בו את השינוי וישפיעו לטווח הארוך, אם תלמידים, הורים ומנהלים ישולבו ויהיו עמיתים הקשורים יחדיו באמנות חברתיות שמגדירות בית ספר שהוא קהילה דמוקרטית יהיה שינוי.
לדעתי, על מנת להוביל שינוי שכזה, מנהל בית הספר צריך להאמין במהלך, ולדעת להאגד סביבו את כל הגורמים הרלוונטיים. ולא לשכוח שהגורם העיקרי שיחולל את השינוי הם המורים לכן המנהל וכל הגורמים צריכים לראות ולשמוע מה הצרכים שלהם ומה צריך לעשות כדי שהשינוי יהיה אפקטיבי.

The city and country school: A progressive paradigm

במאמר של סוזן מל מודגש ההתייחסות של בית הספר לילד, ישנו דגש ברור על צרכיו של הלומד, שיטת הלימוד הייתה בהשראת הסביבה הקרובה והטבעית של הילדים. ההתקדמות של התלמידים הינה בקצב שונה ולפי יכולת האישית של כל תלמיד, אך הייתה חלוקה ברורה של שלוש שכבות גיל.
בית הספר מהווה תחלופה למי שחיפש בית ספר שהלמידה בו אינה למידה מסורתית, אומנים וסופרים שמחו לשלוח את ילדיהם לבית הספר, אך היו גם עוד אנשים שהיו מרוצים מאיך שהבית ספר מתנהל.
החזון של פארט, המבוסס על התיאוריה של ג'ון דיואי, שלפי תיאוריה זו הילד צריך ללמוד, לחוות ולהתנסות.
אני מאוד מסכים עם הגישה הזו, אני חושב שבלמידה המסורתית פעמים רבים אנו מדברים עולם אחר שהוא לא עולמם של הילדים וזה מה שגורם להיות מתוסכלים.
לפי דעתי למידה בסביבה שהיא הסביבה הטבעית והקרובה לילדים יכול לטפח תלמידים יותר פעילים ובוגרים יותר יעילים לחברה.
אני נוטה לא להסכים איתה על דרך התייחסותה לצוות החינוכי בבית ספר שלה לפי שיטת הלימוד הזאת , מה גם שבחרה בחוסר סבלנות והרגשה שהם לא שותפים מלאים לתהליך הלימודי המשותף .
לדעתי שילוב של בית ספר דמוקרטי ובית ספר מסורתי במינון הנכון יכול להיות מאוד יעיל וייתן תפוקה מקסימלית, במיוחד אחרי שנקבע כללים ברורים למה מותר ומה אסור.

המשבר במערכת החינוך- גורמים והצעות לפתרון?

זה לא סוד שמערכת החינוך בישראל נמצאת בסוג של משבר, בקורס של פרופסור דוד חן "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" דנו בסוגיה מהו בעצם משבר בחינוך?
בתקופת משבר יש צורך בחשיבה אסטרטגית – שיטתית, אשר עונה על שתי שאלות עיקריות:
1. מה צריכות להיות מטרותיה של מערכת החינוך כיום?
2. לאור מטרות אלו, מהן ההגדרות של הפרמטרים היסודיים של החינוך שיכולות להביא להשגה מרבית של המטרות הרצויות?
הסימנים למשבר נמצאים בכל מקום :רמת האלימות בבתי הספר, ההישגים של התלמידים במבחנים הבינלאומיים, הפערים הכלכליים, התרבותיים והדיגיטאליים, הרפורמות שצצות בזו אח זו, שבאות לתקן ולאחר זמן קצר מתברר שהיו כשלון חרוץ.
המשתנים הנחשבים לגורמי המשבר העיקריים בימינו:
בעיות ארגוניות- מבניות, בעיות מנהיגות וניהול, בעיות בתוכניות הלימוד, בעיות כלכליות (תקציב, משכורות, השקעות), פערים כלכליים בין התלמידים.
הסרטון הבא מדבר על דרכי השיפור של מערכת החינוך בישראל על ידי שינוי מעמדו של המורה, תגמול הולם, הכשרה מקצועית, צמצום מספר התלמידים בכיתות, הוא מתייחס גם למעמדו של המנהל כדמות מובילה.
לדעתי, בהחלט צמצום הפערים בין התלמידים , הקצאת משאבים עשוי להוביל להישגים גבוהים בכל הבחינות.

שוב ושוב חוזרת הרפורמה- Larry Cuban

במאמר של לארי קיובן הוא מדגיש ומנתח את סוגיית הרפורמות הבית ספריות החוזרות, הכתוב מציג מספר דוגמאות של רפורמות שנעשו בעבר, והוא מסביר את חזרתן של רפורמות בית ספריות.
מאחר ואין הסבר ליציבותן של רפורמות שנעשו בעבר, ולתחלופה של רפורמות בפרקי זמן קצרים יחסית, מציג הכותב הסברים אחרים להופעתן של החוזרות של הרפורמות, הסברים אלה הם הגיוניים אך אינם מוכחים לכן הן יכולות להישאר בגדר טענות אך לא עובדות מוכחות.
נקודה חשובה מאוד בעיני שמציג הכותב היא שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי
אי הבנה של הגורמים האמתיים עלולה לגרום ליישום רפורמות לא מתאימות, וכך לגרום לבזבוז הרבה אנרגיות ומשאבים ולייאוש ותסכול משינויים.
ניתן לשפר את המצב הקיים ע"י חקירה וניתוח של רפורמות קיימות ושיפורן או אימוצן. אפשר לעשות גם ע"י לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית ספריים, בקוריקולום ובהוראה.
אני נוטה מסכים עם הפתרונות שהכותב מציג בקשר לרפורמות בית ספריים אך מופתע במידה רבה שהממצא שהוא מציג שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה..
לדעתי האפשרות לניתוח של רפורמות קיימות שיושמו במקומות מסוימים והתאמתן למקומות אחרים אחרי שהסקנו את המסקנות ולקחנו את כל הגורמים בחשבון יכולה להוות פתרון נכון ויעיל לרפורמות חדשות.