אני מלמד בבית ספר שהתלמידים מגיעים אליו מרקעים סוציואוקונומיים שונים, ישנם ילדים שיש להם שניים ושלושה מחשבים בבית לעומת תלמידים שאין להם חשמל קבוע. מצב זה יוצר סיטואציה של פער דגיטאלי עצום בתוך הכיתה פערים שקשה לגשר ביניהם גם לאורך כל השנה, כי גם אם חלק מהתלמידים רוכשים ידע ומיומניות שיכולים להסתדר במהלך השיעור הרגיל, התלמידים האחרים או שכבר התקדמו בשיעור, או שהם ״תקועי״ ומחכים לתלמידים האחרים, דבר אשר גורם להם להתעסק בדברים אחרים, או להפריע להאחרים, או לכנס ולתעסק בדברים שהמורה לא מעוניין שיכנסו לשם.
מצב זה נכון גם לכל קטיגוריה, כך למשל קבוצת מורים שמשתתפים בהשתלמויות, ברוב המקרים ישנו פער דגיטאלי עצום בין המשתתפים, דבר אשר גורם להשתלמות לא להיות יעילה ולהתעסק בדבריים בסיסיים שלא שייכים לתוכנית ההשתלמות , והמשתלמים המתקדמים מרגישים שנוכחותם מיותרת והם מתחילים להשתעמם ולזלזל בהשתלמות.
לפי דעתי צריך לפני כל השתלמות למפות את הידע של המשתלמים, ולחלק אותם לפי רמות הידע שלהם, גם אם המצב מצריך קיבוץ קבוצות מכמה בתי ספר או איזורים.
ולהתקדם עם המשתלמים לפי רמת הידע שלהם.
כך תהיה ההשתמות הרבה יותר אפקטיבית.
שלום אחמד
השבמחקאני אבו חמיד פארס, לומד במנהל חינוכי תואר שני, כחלק מהמטלות בקורס תקשוב ולמידה אני מחוויב להגיב לבלוג.
קראתי את הפוסט שלך על הפער הדגיטאלי בבתי הספר אני מסכים איתך כי אני סובל בדיוק מאותה בעיה... וגם הרגשתי את זה בהשתלמויות מורים
שלום אחמד
השבמחקאני אבו חמאד וופא שלומדת ברורס תקשוב ולמידה חויבתי להגיב לבלוג
אני מסכימה איתך בכל מילה שכתבת ומסכימה איתך כי אני מלמדת בבית ספר שיש בו פערים גדולים בין התלמידים שקשה לגשר בין הפערים האלה , ואני כמורה סובלת מזה רבות והמורים לא מוצאים פתרון לתופעה הזאת