המאמר סוקר את בעיות המדינה במערכת החינוך בישראל, תמונה מאוד לא מעודדת שכולי תקווה שתמונה זו תשתנה בעקבות ניסיון ההטמעה של רפורמת "האמת מערכת החינוך למאה ה-21" , ישנם חמישה אתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך, המאמר נכתב לפני תקופה אך שינוי גדול לא נעשה בתקופה שעברה, חוששני שהמאמר כנראה יהיה רלוונטי לעוד הרבה שנים. אומנם נעשים ניסיונות לשינוי כמו אופק חדש, תוכנית התקשוב הלאומית,אבל הדרך עוד ארוכה .
מערכת החינוך בישראל הייתה ועודנה עומדת באתגרים קשים. מעמד המורה חייב להשתנות ועל זה אין מחלוקת: שכר נמוך יחסית, עומס בעבודה, ביקורת ציבורית, כל הגורמים האלה, אינם מעודדים והטובים להוראה בורחים מתחום זה.
הפערים החברתיים חייבים להצטמצם , מערכת החינוך הישראלית הייתה מערכת בלתי שוויונית כבר מיום היווסדה, אי שוויון בין יהודים לערבים, אי שוויון בין אשכנזים למזרחים דבר אשר גרם לפער עצום בין המגזרים השונים.
וכדי לטפל במצב שגרמנו במו ידינו אנו עדם לתוכניות ופרויקטים של אפליה מתקנת שבאים כביכול לתקן את המצב.
בנוסף לנאמר מעמדו של המורה התערער כאשר ההורים הפכו ממעורבים למתערבים, והמעבר מה"ידע במרכז" ל"ילד במרכז" גרם לביטול המורה כמחנך, כדמות הזדהות ומודל חיקוי לתלמיד, והפך להיות דמות חסרת השפעה דבר אשר גרם לירידה בהישגים
הפתרון הוא להחזיר למורה את כבודו האבוד, הערכתו וחשיבותו בחברה, לשפר את מעמדו חברתית וכלכלית " חשיבות המקצוע נמדד בשכרו ", להרחיב את סמכויות בית הספר והמורים אשר הם הבורג המרכזי בחינוך שהוא היסודות של המדינה, להפעיל תכניות לימודים מתאימה, לקבוע סטנדרטים ולהשקיע יותר רק אז יהיה חינוך והעלאה משמעותית בהישגים.
לדעתי, צריך להעלות את הדרישות לקבלת סטודנטים להוראה במכללות ובאוניברסיטאות וכך רק האנשים בעלי אישיות מתאימה, תרבות והשכלה גבוה יוגשו להתקבל למקצוע. ישנה תחושה שמקצוע ההוראה הפך להיות ברירת המחדל של הסטודנטים. דבר אשר צריך לדאוג לשנותו ולהחזיר את המורה למרכז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה