אחת המטלות שהוטלה עלי במהל הלימודים היתה הבלוג.
להיות כנה, לא אהבתי את הרעיון, כי חשבתי מה זה יכול לתרום, הרי כל מה שאני יכול חושב ווצה יכול לשתף, אני יכול לעשות את זה בפורום או בפייסבוק, חשבתי לעצמי: למה אני צריך את הכלי "המיותר" הזה.
אבל כשחייבים אז חייבים, בהתחלה היה לי מאוד קשה לכתוב, כי ידעתי שזה יהיה מפורס, והכתיבה שלי תהיה חשופה לכול, אז התלבטתי הרבה, על איזה נואשים לכתוב, מה באמת יעניין את הקוראים.
אחרי כמה רשומות, הרגשתי את התרומה הרבה של הבלוג, הרגשתי איך אני משתפר ברבה יכולות, איך הניסוח והעברת הרעיון משתבחים מרשומה לרשומה.
הרגשתי סוג של יוקרה שיש לי במה פרטית, שדרכה אני יכול להעביר מחשבות, רעיונות, ורגשות לכול.
משבוע לשבוע, הרגשתי איך אני מגבש את הדעות, הרעיונות, שאני יכול לחלוק אותם עם אחרים, מסרים שאני יכול להעביר, והיכולת הזו הלכה והשתבחה משבוע לשבוע.
תוך כדי הכתיבה למדתי איך לכתוב את הרשומה שתהיה באמת מושכת, עניינית.
בימים אלו אני בהרגשה של סיום תקופה נפלאה, אבל בהחלט מרגיש שזו ההתחלה של משהו הרבה יותר גדול.
כל החוויה של הלימודים בכלל ושל הכתיבה בבלוג בפרט, תרמה מאוד להתפתחות המקצועית והאישית שלי, אני בהחלט מסיים את התקופה הנפלאה הזו אדם אחר עם קו חשיבה אחר, למרות שבתחילת הלימודים לא הייתי מהגר דיגיטאלי, אני מרגיש עכשיו הרבה יותר "בוגר" בהרבה מובנים
השאלה האמיתית היא מי קורא את אותו בלוג, אתה לא חייב לחשוף את הרגות במידה ואין הרבה קוראים אז ניתן לכתוב באופן יותר פתוח ואישי.
השבמחק