תומס ג' סרגו'בני במאמרו: "ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" טוען כי, אסטרטגיות של ארגון ושל שוק טובות לייצר שינוי בבית-הספר לטווח קצר בלבד; ואילו אסטרטגיה קהילתית, לעומת זאת, טובה ליצירת שינויים עמוקים בליבה התפעולית של בית הספר.
עוד מוסיף סרג'ובני שמעטים בתי הספר שיש בהם שינויים עמוקים ועל מנת שיהיה כך יש צורך בכינון מחודש של נופי החשיבה.
כדי לחולל שינוי זה צריך להשתמש בכל מיני כוחות והן: הכוח הבירוקרטי, אישי, השוק, המקצועי, התרבותי והדמוקרטי. כדי שיתחולל שינוי עמוק על ידי הכוחות שנזכרו , צריך שהאסטרטגיות ישפיעו על משתני התיווך המרכזיים , לכן הכוחות שמשפיעות על משתני התיווך הן המקצועיים, תרבותיים ודמוקרטים מכיוון שהם קשורים בקשר הדוק עם משתני התיווך.
הכוונה למסגרות מחשבתיות המובלעות שבאמצעותן אנו משווים לעצמנו את מציאות התיווך הבית ספרית ואת מקומנו בה.
כל הגורמים מסכימים שהשינוי לא יבוא בלי תמורה הולמת למורים, המורים יתנהגו כאילו יש שינוי אך ללא תמורה השינוי האמיתי לא יתחולל.
הרפורמות המשתנות ומעמיסות על המורה בדרך או אחרת גורמות למורים לרצות תגמול לקבלת השינוי. "הזלזול" במורים ונישלום מעמד גבוה בחברה, וחוסר תמורה כספית הולמת גורמים למורים לדחות כל שינוי.
לדעתו של סרג'ובני כוחות שינוי המבוססים על התפיסה שרואה בבתי ספר קהילתיים הם יחוללו בו את השינוי וישפיעו לטווח הארוך, אם תלמידים, הורים ומנהלים ישולבו ויהיו עמיתים הקשורים יחדיו באמנות חברתיות שמגדירות בית ספר שהוא קהילה דמוקרטית יהיה שינוי.
לדעתי, על מנת להוביל שינוי שכזה, מנהל בית הספר צריך להאמין במהלך, ולדעת להאגד סביבו את כל הגורמים הרלוונטיים. ולא לשכוח שהגורם העיקרי שיחולל את השינוי הם המורים לכן המנהל וכל הגורמים צריכים לראות ולשמוע מה הצרכים שלהם ומה צריך לעשות כדי שהשינוי יהיה אפקטיבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה